tsunamiדוח הפרקליטות ל-2017 חושף תפיסות רכוש בהיקפי-עתק שמבצעת המשטרה בשלבי החקירה הראשונים, אל מול צניחה דרמטית בהיקף החילוטים המאושרים בפועל בסוף ההליך ● הדוח משקף גם את קדחת הסדרי הטיעון (76% מההרשעות) וכן את השימוש העודף לכאורה בכלי החקירה – כאשר 60% מתיקי החקירה נסגרו בשל היעדר ראיות ● האם מישהו צריך לעשות חשיבה מחודשת?
הבוקר (ד’) התפרסם דוח הסיכום השנתי של פרקליטות המדינה לשנת 2017, ובו נסקרה עבודת הפרקליטות, מחוזותיה הפליליים והאזרחיים ויחידות המטה, ובהם מחלקת הבג”צים, מח”ש, יחידת הסייבר, המחלקה למשפט העבודה והמחלקה הפיסקאלית ועוד; וכן נכללו בו נתונים על היקף התפיסות והחילוטים, שיעור ההרשעות בישראל ושיעור הסדרי הטיעון במשפטים הפליליים שהסתיימו בשנת 2017.
הדוח המתפרסם זו השנה השלישית ברציפות, נולד כחלק מתהליך שמקדמים בפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים, להנגשת מידע ונתונים לציבור הרחב. זאת, בין היתר על רקע ביקורת שספגה הפרקליטות בשנים קודמות על כך שהיא אינה מפוקחת, ועל רקע הקמת מוסד נציב תלונות הציבור על הפרקליטות לפני מספר שנים.
לקראת פרסום הדוח ערך פרקליט המדינה, שי ניצן, תדרוך עיתונאים ובו עמד על כל הישגי הפרקליטות המתועדים בדוח (ובהם טיפול בתיקים בתוך חודש, 82% הרשעות וגבייה של כ-700 מיליון שקל באכיפה אזרחית). בנוסף, בעמוד הפרקליטות בפייסבוק עלה פוסט חגיגי ובו מתנוססת תמונתו של ניצן מעיין בדוח (וחיוך קל על שפתיו), יחד עם עובדים נוספים במשרדו. אך האם יש מקום לחגיגות? האם הדוח אכן מלמד על יעילות, שיפור והישגים בלבד או שמא מסתתרים בו גם כמה נתונים בעייתיים?
חלק מנתוני הדוח כבר סופגים ביקורת חריפה מהשוק הפרטי, בעיקר מקרב סנגורים, ובהם “חגיגת התפיסות והחילוטים” המעוגנת בדוח וכן הנתונים על אחוזי ההרשעות והסדרי הטיעון. בנוסף, הדוח עצמו מעלה לא מעט סימני שאלה וגם לא מעט ניסיונות לספק הסברים ותשובות במקום שהנתונים לא “נראים טוב”.
1. חילוטים עליך ישראל
אחד הפרקים בדוח עשוי לעניין מאוד את בעל השליטה בחברת בזק, שאול אלוביץ, הממתין בימים אלה להכרעה בערעור שהגיש על ההחלטה שלא לשחרר חלק מרכושו שתפסה המשטרה בפרשת 4000 (פרשת בזק). הפרק המיוחד בדוח המתייחס לכלי התפיסה והחילוט ומספק נתונים על היקף הרכוש שנתפס לחשודים וכמה ממנו חולט בסופו של דבר.
גם החשודים בפרשת השוחד לכאורה של שיכון ובינוי באפריקה והנאשמים בפרשת קרטל הנסיעות לפולין ועוד חשודים ונאשמים בתיקים פליליים שרכוש ונכסים שלהם נתפסו במסגרת חקירותיהם, עשויים למצוא עניין בנתוני הפרק הזה.
לפי הדוח, בשנת 2017 תפסה (חילוט זמני) המשטרה בשלבי החקירה הראשונים (בתיקים המלווים על-ידי הפרקליטות) רכוש של חשודים בהיקף 704 מיליון שקל; לעומת 771 מיליון שקל ב-2016 – נתון המשקף ירידה בהיקף התפיסות בשיעור של כ-9%. זוהי השנה הראשונה מאז 2012 שבה נרשמה ירידה בהיקף התפיסות. זאת, לאחר מגמת עלייה מתמשכת ואף חדה בשנים קודמות, שבמסגרתה נתפסו ב-2015 רכוש וכספים בסך 570 מיליון שקל, ב-2014 – נתפסו 307 מיליון שקל, ב-2013 – 303 מיליון שקל ורק 248 מיליון שקל ב-2012.
סכומי התפיסות/החילוטים הזמניים מעוררים ביקורת חריפה בשוק הפרטי, כאשר סנגורים רבים טוענים פעם אחר פעם – וביתר שאת הבוקר – כי המשטרה והפרקליטות עושים שימוש מופרז בתפיסת הרכוש ובכלי החילוט. לדברי המבקרים, לא ייתכן שייתפסו מאות מיליוני שקלים של חשודים בלי כל בקשה בראשית החקירה, בשלב שעוד לא הוכח שבוצעה כל עבירה על-ידי החשוד, וכי מישהו צריך לעצור את החגיגה.
אולם הסיפור האמיתי מאחורי הנתונים שמתפרסמים היום ניתן במענה לשאלה כמה מתוך הכספים והרכוש שחולט זמנית – היינו נתפס בשלבים הראשונים של החקירה – חולט לבסוף לצמיתות מהעבריינים? התשובה בשנת 2017 – 7% בלבד (רכוש בהיקף של 51 מיליון שקל חולט סופית, לעומת רכוש בהיקף של 704 מיליון שקל שחולט זמנית).
מדובר בשיעור החילוט הסופי הכי נמוך שנרשם בשנים האחרונות ובפער ניכר משנים קודמות. ב-2016 חולט זמנית רכוש בהיקף 771 מיליון שקל, ואילו חולט סופית רכוש בהיקף של 272 מיליון שקל (35%); ב-2015 שיעור שווי הרכוש שחולט סופית משווי הרכוש שחולט זמנית הוא 13% וב-2014: 16%. בשורה התחתונה, שיעור החילוט הסופי נמוך בעשרות אחוזים משיעורי התפיסה/החילוט הזמני. תמיד.
מקור : “Globes“