מאת: חבצלת השרון
לדאבוננו, כי רב, כנראה שאנו עוברים מסע מסוג שונה ובלתי הגיוני, הכיצד זה ייתכן שמדינת ישראל שקמה מן האפר מתחזקת ( לשמחתנו) אך מקבלת את תפקיד “גוליית” בעוד עזה והחמאס מקבלים במחזה האבסורדי את תפקיד “דוד” .
מי הוא הבמאי האחראי על חלוקת התפקידים?
ומי נושא באשמה ?


כאשר “נוסעים” אנו בעבר, אין מנוס, אלא להיזכר כיצד במשך, שנה שלמה, תקף ליברמן – שר הביטחון של מדינת ישראל – את נתניהו וכינה אותו ” שקרן, רמאי, אפס במעשים, פרזנטור של בצלם; משנה את דעותיו מיום ליום בהתאם לכיוון הרוח ” וכן פסק ליברמן “הממשלה מאפשרת לחמאס להתעצם ולכן היא תבוסתנית ורופסת” – “הממשלה מאפשרת לחמאס להתחמש ולבנות תשתיות-אם אומרים שהעימות הבא הוא בלתי נמנע, אז למה מאפשרים לחמאס להמשיך ולהתעצם חייבים להכריע את הטרור ולא להכיל אותו “
והתשובה שכנגד לא איחרה לבוא : “ליברמן מנסה לעשות הסבה מקצועית מפרשן פוליטי כושל לפרשן צבאי שלא עומד בתנאי הסף, אדם שהכדור היחיד ששרק לו ליד האוזן הוא כדור טניס, אדם שלא הוביל מימיו אפילו חייל אחד לשדה הקרב ולא קיבל החלטה מבצעית מימיו, אדם שלא שרד ישיבת קבינט אחת מתחילתה ועד סופה, לא יכול להיות פרשן צבאי ואם לא פרשן אז נשאר רק פוליטיקאי קטן וקשקשן המתעקש להשיא עצות למי שמנהיגים את המדינה ” .
וכיום בחלוף שנה דבר לא השתנה ואנה אנו באים?
וכך עולות התהיות – האמנם ליברמן רצה לעשות מעשה ולתקוף ואילו נתניהו מנע זאת ממנו ?
מסתבר שדעות השניים חלוקות, גם במישור הצבאי וגם במישור האזרחי. ואנו האזרחים שבויים וחבולים.