tsunamiכתב: יוסי שפרבר מקור : “The Marker”
כשאנחנו מבקשים לבחון את יעילותה של מערכת חינוך כמערכת המקנה ערכים, אנחנו שואלים באיזו מידה ואילו ערכים שהמערכת ביקשה להנחיל בקרב התלמידים, אכן אומצו ונהפכו לחלק מעולמם הערכי. תלמידי ישראל מתחנכים החל מכיתה א’, ובמשך שנותיהם במערכת החינוך, למעורבות חברתית־אזרחית פעילה. נקודת המוצא לתהליך חינוכי זה מעמידה את פעולות הפרט והקהילה יחד כפרקטיקה החשובה ביותר להובלת שינוי חברתי וערכי.
בצרפת, הוביל מרד הסטודנטים ב–1968 לפיזורו של הפרלמנט ולבחירות חדשות. המרד בהנהגתו של דני כהן־בנדיט, שכונה “דני האדום”, שלח הביתה את שארל דה־גול וחולל מהפך עמוק ברפובליקה. בעיני רבים, המהפכה מסמנת נקודת מפנה ביצירת תודעה חדשה בקרב הצעירים בצרפת, שהבינו כי בכוחם וביכולתם להביא לשינוי חברתי ופוליטי ולעצב מציאות חדשה במדינה שבה הם חיים.
הקיץ הנוכחי בישראל מעלה אל פני השטח שורה ארוכה של סוגיות מורכבות הנתונות במחלוקת ציבורית. הסערה סביב חוק הלאום וחוק הפונדקאות עשויים היו לשמש קרקע פורייה ליצירת מחאה משמעותית. במקביל, בוגרי מערכת החינוך הישראלית של השנים האחרונות הם ילידי העולם הדיגיטלי. הם שולטים על בוריין במיומנויות הפעלת המדיות המאפשרות התארגנויות אזרחיות מהירות ויעילות. כך נראה, כי הפלטפורמות והמשתמשים בשלים ליצירת התארגנות אזרחית אפקטיבית.
עם זאת, נראה שגם הפעם זה לא קרה. אז היכן בוגרי התיכונים, תלמידי המכינות הקדם צבאיות, החיילים המשוחררים, הסטודנטים והזוגות הצעירים? היכן הפעולה האזרחית של הצעירים הישראלים? איפה דני האדום שלנו?
למערכת החינוך בישראל יש את הכלים ואת היכולת לעצב ולהניע את בני הדור הצעיר במדינה למעורבות חברתית ולפעולה אזרחית. עדות ניצחת לכך היא שיעורי ההתגייסות הגבוהים לצבא ולשירות לאומי־אזרחי. אולם, לעתים נדמה, כי המקום שבו המערכת אינה מצליחה הוא בחינוך תלמידי ישראל לנכונות לחיות יחד ולמסוגלות לעצב במשותף עם אחרים את החיים במדינה.
האחראים הם אנחנו, המבוגרים. אנחנו בוחרים לנהל את הדיאלוג במרחב הציבורי באטימות, באלימות ובתוקפנות. רבים מאתנו מיואשים ולא מאמינים עוד באפשרות של שינוי המציאות בחברה שבה אנו חיים. השיח הציבורי כיום נעדר סובלנות, והמסרים המרכיבים אותו עמוסים באמירות חד־צדדיות המונעות שיח משתף, כזה שיכול לאפשר דיון כנה המביא לשינוי עמדות. נראה כי בציבוריות הישראלית כבר אין ניסיון אמיתי למצוא את דרך האמצע וליצור סטטוס קוו חדש ומוסכם. כולם מתכנסים בעקשנות בעמדותיהם ודבר לא משתנה.
כדי שנצליח להביא לשינוי בתפישותיהם של התלמידים ולחזק את אמונתם הפנימית כי למעשיהם במרחב המשותף יש משמעות והשפעה, עלינו לייצור בבתי הספר תנאים בטוחים המאפשרים שיח מכבד, אותנטי, מוגן ומאפשר. עלינו להציף סוגיות ערכיות גם כשהן שנויות במחלוקת ולזכור שקונפליקט, מחאה, מתח ועיסוק במחלוקת הם כלים הכרחיים עבור כל מי שמנסה למצוא נתיבים לשיח ולחיים משותפים בהסכמה.
עלינו לכבד כל תלמיד, כל דעה וכל מגזר ולהדגים במעשינו עשייה חברתית ואזרחית השואפת ליצירת חברה טובה וערכית יותר. מסגרות חינוכיות פלורליסטיות המצליחות לחנך את התלמידים לתחושה של מסוגלות, מוגנות, ולתחושת ערך אישית הן שיאפשרו הלכה למעשה את מימוש האחריות החינוכית החשובה ביותר המוטלת עלינו — היא חינוך התלמידים ללקיחת אחריות ולמעורבות אזרחית למען יצירת חברה צודקת יותר, הוגנת יותר ובטוחה יותר לכולנו.
הכותב הוא איש חינוך ומנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי