tsunami21לא צריך להשאיר את ההחלטה על מועד הפסקת האש בידי ארגון הטרור חמאס. לא יכול להיות שחמאס הורג חייל צה”ל ומפריח בלונים וכשהוא רוצה הוא אומר “פוס, אני לא רוצה יותר”. רוני דניאל מסביר למה הוא מסתייג מהביטוי “שקט ייענה בשקט” | פרשנות
חמאס יזם במשך שלושה חודשים ויותר סוג של הסלמה מתגלגלת. מרגע שצה”ל יצא למהלך שלו בעיתוי הזה, גם אם בא באיחור, ולא צריך להשאיר את ההחלטה על הפסקתו בידי חמאס. לא צריך להיבהל מהאירועים האחרונים – הביטוי “שקט ייענה בשקט” נראה על פניו נכון, כי הרצון של ישראל הוא להשיב את השקט לתושבי העוטף, אך העניין הוא שהמודל הזה מעניק מראש יתרון ליריב.
לא נכון לבנות את הקונספציה לפיה כשחמאס רוצה הוא הורג לוחם צה”ל או מצית שדות ואם התגובה של צה”ל מקשה עליו ופוגעת בו, כל מה שהוא צריך לעשות זה להודיע למתווכים השונים שהוא רוצה שקט ומבוקשו יינתן לו מייד. לא חייבים להיענות לבקשות של ארגון הטרור להפסקת אש: אם לצה”ל היו עוד מטרות היה צריך להמשיך בתקיפה הזו גם ברגעים אלה ולא נכון להתנהל על פי הרצונות של חמאס.
צה”ל תקף באופן רחב מאוד שורה מאוד ארוכה של יעדים, מפקדות גדוד וכל מיני מבנים מהסוג הזה שמקשים על הארגון לבצע פעולות של פיקוד ושליטה. צה”ל עדיין נזהר ממצב בו יהיו הרוגים רבים, ולכן ביצע את הפעולות בשעות מאוחרות, כאשר אנשי החמאס כבר עזבו את הבסיסים האלה. זה לא יותר מאשר איתות שישראל תהיה מוכנה ללכת מכאן לפעולות רחבות יותר.
המבחן הוא מה יקרה מחר או מחרתיים או בעוד שבוע. האם ההפגנות ייפסקו? האם לא ישגרו יותר עפיפונים ובלונים? אם הם ימשיכו צריך לחדש את התקיפות כדי לגרום להם להבין – גם אם מדובר בבלון תבערה או שניים. יש לשרטט קו חריף מאוד של מה אנחנו לא מוכנים לקבל ואם יבוא שקט מבורך – מצויין. על פי מקורות ערביים, עניין בלוני התבערה כלל לא נידון ולא הוסכם – האם בנתונים האלה עדיין תקף ששקט ייענה בשקט?
כבר הבוקר טנק של צה”ל ירה לעבר עמדה של חמאס בצפון הרצועה אחרי שמספר צעירים חדרו לשטח ישראל. נכון להקפיד על תגובה לכל ירי כזה אבל אם רוצים לאמץ את הנוסחה של שקט ייענה בשקט זה צריך להיות שקט מוחלט, לא כזה שמפריח בלוני תבערה ולא כזה שמדי פעם עמדות חמאס יורות לשטחי ישראל לעבר מטרה כזו או אחרת.
דוברי חמאס חוזרים שוב ושוב על האמירה שהם דורשים להסיר את המצור – גם היא לא ממש מתכתבת עם המציאות. את הדרישה הזו הם חייבים להפנות קודם כל לאבו מאזן שמצמצם את הכספים ומצמצם את שעות החשמל שמסופקות בטרם הם יורים לשטח ישראל על מנת להשיג הסרת חלקי המצור. המצור שמוטל על עזה הוא לא ממש מצור, שהרי משאיות עם אוכל, תרופות וציוד אזרחי רב נכנסות מדי יום לרצועת עזה.
בנתונים של שקט אמיתי שייענה בשקט אמיתי אפשר יהיה להקל על סבל האוכלוסייה ,אבל אם השקט הוא רק למראית עין והוא רק מנוצל לשיקום יכולות של החמאס שנפגעו אז שוב מדובר בשקט שלפני הסערה. גם ההיענות הישראלית צריכה להיות מותנית בשקט מוחלט מהצד השני – וגם כן לא להיענות מיד לבקשה הזו, אלא להמשיך ולפגוע בכל היכולות על פי מתווה המתקפה שתוכנן. אחרי שאתה לא מגיב להפרחת בלון יבואו עוד שניים ועוד חמישה. כל העניין הוא מעין משחק שצובר תנופה ולכן צריך לעצור את זה כבר בשלבים הראשונים – לא לוותר על בלון או שניים, כי אחריהם יבואו עוד שניים או שלושה.
מקור : “Mako“